משה רבנו תקן לישראל לקרא בציבור את פרשת השבוע בכל שבת.
בזמן חכמים השפה המדוברת היתה ארמית. ולכן, לאחר כל פסוק שהחזן היה קורא, היה מישהו שמתרגם אותו לארמית כדי שהציבור יבין.
היום, איננו מבינים את התרגום, ולצערינו לא מבינים נכון גם את המקרא… יש פרשיות שאינן מובנות כלל לאדם הפשוט, כמו פרשיות המשכן – ויקהל, פיקודי וכו’, או פרשיות הקורבנות – ויקרא, צו וכו’,
וכאשר כבר מגיעות פרשיות עם "סיפורים” כמו ספר בראשית וכד’ – פעמים רבות מבינים אותם בצורה משובשת,
ובנוסף, שאלות רבות שצצות לאדם הפשוט, גם לאחר חמישים שנה ששומע את הקריאה, לא זוכה לבררם ולהבינם.
חוסר ההבנה בפרשה גורם להתעסקות ב: מי עולה שביעי / מפטיר? למי יש זבד הבת / בר מצוה? וחלק מהציבור היקר אף מנמנם מעט…
ומה עם התורה הקדושה? ומה עם תקנת משה רבנו? …
לרבים מקרב הציבור זה המפגש היחידי עם התורה – וגם אז לא זוכים להבינה כראוי.
לכן, יצרתי חומש, שמי שישתמש בו, יוכל להבין את קריאת התורה בזמן קריאת התורה!
וכאן החידוש הגדול!
יוכל יהודי לשבת בבית הכנסת ותוך כדי הקריאה בציבור להבין את הפרשה, את המילים הקשות, את העניינים והמצוות, והקריאה תהיה קולחת ומאירה.
ועל כן נקרא שמו בישראל: חומש "תורה מאירה” מעכשיו, קריאת התורה תהפוך לחויה מרתקת, אוכל לנשמה, מים לנפש צמאה וחיבור לאלוקים חיים… כמה שמחה! כמה אושר!
איך החומש בנוי?
בחומש המפואר "תורה מאירה” 2 חלקים:
חלק ראשון: הסבר מתומצת, קל וזורם של העליה הבאה. מתי קוראים אותו? מתבוננים בו בין עולה לעולה – בזמן שהחזן עושה ‘מי שברך’ לעולה הקודם וכדומה. כמה זמן לוקח לקרוא אותו? בין חצי דקה לדקה – תלוי באורך העליה.
